ד (גם פ): שקצר. אך בכתבי־היד כבפנים.
כך א וב1 גם במקומות נוספים להלן, אך במקומות אחרים: ספיחין. ובת1 בכל מקום: ספיחין (או: ספיחים). וכך ד (גם פ, ק). ושתי הצורות מצויות במשנה בכ״י רבנו, ר׳ למשל שקלים ד, א ושביעית ט, א.
בב1, ת1 לית, וגם בא׳ לא היה, ונוסף בין השיטין.
כך ב1, ת1. א: נייר.
ד: מאימתי. אך אין כאן הלכה חדשה.
ת1: כבד. ד: כככר. וכן בסמוך. ע׳ הל׳ מעשר שני א, ו הערה 6.
בד׳ לית מ׳הרי׳. וע׳ ר״י קורקוס שמצא בכתב־יד כבפנים, ושאולי יש מזה נפ״מ להבנת ההלכה.
ד (גם פ, ק) [מ׳זרעו׳]: ירקו בין זרעו. אך בכתבי־היד כבפנים, ובלשון ׳בין... בין׳ פעמים שהרבותא ראשונה ופעמים שהיא שניה.
ב1, ב9: מכן. וכך ד (גם ק).
בד׳ נוסף: של ערב שביעית. הוסיף שלא לצורך והפריד בין ׳הבצלים׳ ל׳הקיצונים׳.
ת1: שנגמרו. וכך ד (גם פ, ק).
ד: נטילתה. אך בגמ׳
נדרים נח: כבפנים, ואין כאן נטילה אלא ביטול.
בד׳ (גם פ בסוגריים) נוסף: ובקוטב. רצה להוסיף על פי לשון המשנה שם, אך הוסיפו שלא במקום, ע׳ במשנה ובפיהמ״ש, וכך עולה מדברי ה׳כסף משנה׳, שאין גורסים ׳ובקוטב׳, ע״ש.
ב9, ת1: לתוך. וכך ד (גם פ, ק).
ד (מ׳מעט׳): לתוך ביתו מעט. שינוי לשון לגריעותא.
כך ב1, ב9, ת1. ובא׳ המלה ׳בו׳ נשמטה, ונוספה בין השיטין אחרי ׳עולי׳.
ד (גם פ, ק): עד. אך לשון הפנים היא בגלל ״רצועה נפקא״, ע׳
גיטין ז: ב1, ב9, ת1: ומהנהר ומאמנה. וכך ד (גם פ, ק).
ובמשנה שביעית ו, א בכ״י רבנו: מן הנהר ועד אמנם (ובמקום ׳והלאה׳: ולפנים. וב׳מלאכת שלמה׳ ניקד: ולפָנים).
ד (מ׳עבר׳): סוריא ועבר הירדן. אך רבנו פתח במאי דסליק מיניה.